פלאפון תקשורת בע"מ נ' מושייב

החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה בתיק זה ביום 8.4.10.

התביעה עניינה לחיוב המבקש בתשלום סך 8,498 ₪ בגין הסכם לשירותי רדיו וטלפון סלולארי.

1.בבקשה לביטול פסק הדין טען המבקש כי קיבל שירות מהמשיבה במשך חמישה שבועות בלבד וכי החיובים בהם חייבה המשיבה את המבקש לא תאמו את המוסכם בין הצדדים.

מעבר לתצהיר צירף המבקש מסמך ובו הוסיף פרטים לבקשתו, אשר אינם מופיעים בתצהיר התומך בבקשה. במסמך זה פירט המבקש את תנאי העסקה שסוכמה בינו לבין המשיבה, כי היו בעיות טכניות במכשיר שסיפקה המשיבה למבקש,כי חוייב בגין שיחות לחו"ל שלא כדין וכי המשיבה לא זיכתה את המבקש בגין חיובים שגויים במסמכיה.

המבקש נתן הוראה שלא לכבד את חיוביו למשיבה בסוף חודש יולי 2009. לאחר מכן הוסכם כי בכפוף לתשלום סך 1,110 ₪ , יחובר המבקש לשירותי המשיבה, אך המשיבה לא עמדה בהתחייבותה. כן נטען כי המשיבה לא הזמינה את המבקש לדיון בבית המשפט.

2.המשיבה בתגובתה טענה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, בלא בקשה להארכת מועד ומבלי לתת "טעם מיוחד" לאיחור.

המשיבה שלחה למבקש מכתב התראה בטרם הגשת התביעה, ומשהדבר לא הועיל, הגישה המשיבה תביעתה כנגד המבקש.

כתב התביעה נמסר למבקש כבר ביום 14.2.10, המבקש אינו מכחיש זאת ולא טרח להגיש כתב הגנה במועד.

לאחר מתן פסק הדין אף נפתח תיק הוצל"פ לביצועו כנגד המבקש.

לגופו של ענין המבקש חתום על הסכם התקשרות עם המשיבה וחב על פיו.

3.בדיון שנערך בפני סיכמו הצדדים טענותיהם, כאשר ב"כ המשיבה טען כי תצהיר המבקש הינו סתמי וכי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה מראות כי המבקש חוייב על פי תנאי ההסכם. המבקש טען מצידו כי לא היה מקום לחייבו בגין שיחות לחו"ל וכי חוייב מעבר לקבוע בהסכם.

4.אכן, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה יש להגיש בתוך 30 ימים מהמועד בו הומצא פסק הדין למבקש. על פי רישומי התיק, פסק הדין הומצא למבקש כבר ביום 12.4.10 . המבקש הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין רק ביום 27.7.10 , היינו בחלוף כשלושה וחצי חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

בתצהירו ואף במסמך המצורף לו (אשר ספק אם יש להתייחס לאמור בו, שעה שאיננו ערוך כתצהיר כדין) אין המבקש טוען כי לא קיבל את פסק הדין או את כתב התביעה. המבקש אף לא מנמק מדוע איחר בהגשת בקשתו לביטול פסק הדין, איננו מפרט כל טעם ואף לא "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת בקשתו.

כבר מטעם זה אין מקום להעתר לבקשה.

יצוין כי לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין, איפשרתי למבקש, בהחלטתי מיום 25.8.10, ליתן תשובתו לתגובה זו. המבקש לא עשה כן ואף במהלך הדיון בפני לא העלה כל טעם לאי הגשת בקשתו במועד.

5.אף אם הייתי נדרשת לדון בבקשה לגופה, לו היתה מוגשת במועד, סבורני כי ספק אם היה מקום להעתר לה.

המבקש איננו טוען כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו. כל שטוען המבקש, ולא בתצהיר אלא במסמך המצורף לו הוא, כי המשיבה לא זימנה אותו לדיון בבית המשפט. ממילא לא היה מקום לזמן את המבקש לדיון, שעה שלא הגיש כתב הגנה מטעמו.

לפיכך, אף אם הבקשה היתה מוגשת במועד, לא היה מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וניתן היה לבחון האם יש מקום לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

בהתייחס לשאלת קיומה של טענת הגנה אפשרית מפי המבקש, בתצהיר פירט המבקש מהם החיובים עליהם הסכימו הצדדים, כטענתו, אך לא טען כי שילם את החיובים שאינם שנויים במחלוקת ומדוע אין לחייבו על פי ההסכם הכתוב עימו, ושאת חתימתו עליו איננו מכחיש, בחיובים נשוא כתב התביעה.